גזר דין בתיק פ"ח 7041/06

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכתב האישום המתוקן, בארבע עבירות של מעשה מגונה בקטין, לפי סעיף 348(ב) לחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: החוק). הצדדים הגיעו להסדר הטיעון לאחר שהנאשם כפר בעובדות כתב האישום וביקש לחזור בו מכפירתו.

2.         על פי האמור בכתב האישום המתוקן, הנאשם הוא מורה בתלמוד תורה ובמהלך תשע השנים האחרונות, החל משנת 1997, לימד קטינים באופן פרטי וכן במסגרת תלמוד התורה. האישום הראשון מתייחס למתלונן יליד 1986. על פי האמור בו, בשנת 1998, בעת שהמתלונן היה בן 12, לימד הנאשם את המתלונן במסגרת שיעורים פרטיים שניתנו בבתי כנסת בשכונת מגוריהם של השניים. במהלך אותה שנה, במסגרת השיעורים הפרטיים, במספר מקרים, ביצע הנאשם במתלונן מעשים מגונים, כמפורט להלן. בחודש הראשון בו לימד הנאשם את המתלונן באופן פרטי, שוחח הנאשם עימו שיחות בעלות אופי מיני, ולאחר מכן החל לבצע בו מעשים שכללו נגיעות באיבר מינו של המתלונן מעל ומתחת לבגדיו. הנאשם אף ביקש מהמתלונן לגעת באיבר מינו, והמתלונן עשה כן מעל ומתחת לבגדיו של הנאשם. שלושה חודשים לאחר מכן, במספר הזדמנויות, הוציא הנאשם את איבר מינו ואונן בנוכחותו של המתלונן, עד שהגיע לסיפוק.

האישום השני מתייחס למתלונן נוסף, יליד 1995. הנאשם לימד מתלונן זה בין השנים 2003 ו-2004, ובשלוש הזדמנויות שונות, ברכבו ובמקומות אחרים, נישק הנאשם את המתלונן על פיו.

3.         במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם " בכל הנוגע לענין עונש מאסר". עוד הוסכם, כי הנאשם ישלם למתלונן באישום הראשון פיצויים מוסכמים בסך של 100,000 ש"ח, עוד לפני המועד שייקבע לטיעון לעונש, ובכפוף להתחייבותו של המתלונן, באמצעות בא כוחו, כי לא יגיש תביעת פיצויים נוספת. הצדדים הסכימו, כי לא יתבקשו תסקירים - לא לענין הנאשם ולא לענין הנפגעים, וכן כי המאשימה לא תבקש להטיל על הנאשם עונש של קנס. הנאשם הורשה להגיש חוות דעת פסיכולוגית של הפסיכולוג המטפל בו, בכפוף לחקירתו, אם המאשימה תבקש זאת.

4.         במועד הטיעון לעונש אישר ב"כ המאשימה, כי רכיב הפיצוי בעונש בוצע וכי הסך של 100,000 ש"ח הועבר למתלונן באישום הראשון.

ב"כ המאשימה, עו"ד קפלינסקי, הפנה בטיעוניו לפגיעה שנגרמה למתלונן באישום הראשון, אשר נאלץ לחוות בשנות בגרותו המוקדמות חוויות כמתואר בכתב האישום המתוקן. אכן, מתלונן זה פוצה באופן משמעותי על ידי הנאשם. ואולם, מטרתו של ההליך הפלילי אינה פרעון חוב אזרחי בלבד, והנאשם נותר חייב חוב כבד לחברה, שטרם נפרע. הדרך היחידה לפרעון חוב זה היא באמצעות הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל. המדובר במי שניצל מסגרת של הוראה, ויחסים שבין מורה ותלמיד, לביצוע מעשים מיניים חמורים. התשובה החברתית ההולמת למעשה כזה היא מאסר בפועל, אף אם המתלונן כבר מחל לנאשם. אכן, האישום השני מתייחס למעשים ברף חומרה נמוך הרבה יותר מאשר אלה המתוארים באישום הראשון, ואולם קיומם של שני אישומים שהנאשם הורשע בהם, מעיד על כך שאין המדובר במעידה חד פעמית. האישום הראשון עוסק אמנם במעשים שבוצעו בשנת 1998, ואולם לאישום זה יש הד גם במעשים אשר בוצעו בשנים 2003-2004. היינו, הנאשם לא התנער לחלוטין מן הכניעה לפיתוי ומן הבעיה ממנה הוא סובל. לנוכח תמונה של ריבוי מעשים, ריבוי מתלוננים וריבוי התנהגויות מיניות בלתי נסלחות, יש להטיל עונש מאסר בפועל, שלצדו עונש מאסר על תנאי הצופה פני עתיד. ב"כ המאשימה עתר גם להטלתו של פיצוי ביחס למתלונן השני, אשר לא פוצה על ידי הנאשם מחוץ לכותלי בית המשפט.

5.         ב"כ הנאשם, עו"ד קמר, הגיש כראיה לעונש מכתב מהפסיכולוג המטפל בנאשם, ד"ר נפתלי פיש. על פי האמור באותו מכתב התרשם הפסיכולוג, מתוך שיחות עם הנאשם, מעוצמת חרטתו על המעשים שביצע. לדבריו, הנאשם ביצע חשבון נפש משמעותי, וישנה תועלת רבה בהמשך קבלת טיפול פסיכולוגי על ידו. ב"כ המאשימה לא ביקש לחקור את הפסיכולוג.

ב"כ הנאשם הטעים, כי מקורן של העבירות שביצע הנאשם בנכות, או בליקוי, מהם הוא סובל, ואין המדובר בהתנהגות עבריינית מהסוג המקובל. עברייני מין, ובהם הנאשם, מונעים מדחפים שאינם יכולים לשלוט עליהם ועובדה זו מאמללת אותם ואת סביבתם. אין המדובר באנשים רעים, אלא באנשים סובלים. אשר לנאשם, האישום העיקרי בו הורשע מתייחס למעשים שנעשו בשנת 1998. כאשר הנאשם קלט את חומרת מעשיו, הרבה לפני שנפתחה חקירה משטרתית, הוא ייסר עצמו, גזר על עצמו תענית צום (היה צם כל היום ואוכל רק בלילה), ובכך גרם לעצמו נזקים בריאותיים אשר חייבו התערבות ניתוחית. זמן קצר לפני מעצרו פגש הנאשם במתלונן הראשון באקראי. המתלונן דרש ממנו פיצוי כספי. הנאשם נעתר לו, ואולם, בסופו של דבר הדברים לא הסתייעו, והמתלונן הגיש תלונה במשטרה. מיד עם תחילת החקירה נטל הנאשם אחריות למעשיו והודה בהם. כאמור, אין המדובר בנטילת אחריות שמקורה בהגשת התלונה במשטרה, אלא בנטילת אחריות כנה ואמיתית שנעשתה על ידי הנאשם הרבה לפני שהוגשה התלונה. עם הגשת התלונה נפתחה חקירה גלויה על ידי המשטרה, ולזכותו של הנאשם יש לומר, כי לא הגיעו תלונות נוספות, כמקובל במקרים מסוג זה, זולת עניינו של המתלונן השני. הנאשם היה נכון לפצות את המתלונן הראשון בסכום שנדרש לא בשל כך שהפרוטה מצויה בכיסו, אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה. המדובר באדם המפרנס בדוחק שבעה ילדים, ונאלץ להיעזר באנשים רבים על מנת לגייס את סכום הפיצוי. הנאשם סבל סבל רב כתוצאה מפרסום הפרשה. שמו נחשף ברבים, וכל משפחתו בוזתה. הנאשם נעצר למשך 40 ימים, ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו הקשישים, מנותק מילדיו וממשפחתו. הנאשם איבד את פרנסתו, והוא לא יוכל לשוב ללמד בישיבה. הנאשם אף הגדיל עשות ופנה לעזרת פסיכולוג. הוא מטופל על ידי פסיכולוג, וימשיך לעשות כן בעתיד. ב"כ הנאשם הטעים, כי הודאתו של הנאשם בשני האישומים חסכה את הצורך בהעדת המתלוננים, וגם בכך יש שיקול לזכות. סופו של דבר, טען ב"כ הנאשם, כי אין מקום בנסיבות הענין להטלת עונש של מאסר בפועל, ודי בעונש של מאסר בעבודות שירות כדי להשיג את כל תכליות הענישה.

6.         הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה על מעשיו. לדבריו, העניש עצמו ופגע באופן קשה בבריאותו. עד היום הולך הנאשם כל לילה בחצות לכותל, בוכה ומתפלל, על כל עם ישראל ובעיקר על המתלונן באישום הראשון. הנאשם סיפר, כי המדובר באירוע שאירע לפני תשע שנים. משפחת המתלונן שמרה על קשר עם הנאשם, והוא אף הכין את אחיו הקטן של המתלונן לבר מצווה. לפני שנה הוזמן הנאשם לחתונת אח אחר של המתלונן, ובאותו אירוע פגש במתלונן, אשר הציף את המעשים הפליליים ודרש פיצוי. הנאשם הסכים לסכום שהתבקש, אך דרש מן המתלונן לקבל קבלה חתומה על ידו על כך. המתלונן סירב ופנה למשטרה. הנאשם אמר, כי המעצר והחקירה הותירו בו חוויות קשות, הוא עבר השפלות וקלונו נחשף לעין כל. לנאשם שבעה ילדים, אשר גם הם, מטבע הדברים, נפגעו מכל מהלך האירועים כאמור לעיל. אימו של הנאשם משותקת ורתוקה לכסא גלגלים, ואף אביו חולה מאוד. הנאשם מתגורר עימם במסגרת חלופת המעצר, והפרידה ממשפחתו קשה עליו. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט ואמר כי "קיבל את המסר".

7.         גזירת עונשו של כל נאשם איננה מלאכה קלה. על בית המשפט להציב על כפות המאזניים שיקולי גמול, מניעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים, שיקום וחינוך, ולהוציא מתחת ידיו תוצאה עונשית, אשר תבטא את היחס הנכון בין שיקולי הענישה השונים בנסיבות הענין שבפניו.

בענייננו מדובר במעשים מיניים שביצע הנאשם בתלמידו, ילד בן 12, בפרק זמן של כשנה. אין המדובר באירוע חד פעמי, אלא במספר מקרים שבהם נגע הנאשם באיבר מינו של המתלונן מעל ומתחת לבגדיו, ביקש מן המתלונן לעשות כן ביחס אליו, והמתלונן נעתר לו. כמו כן, כאמור לעיל, במספר הזדמנויות אונן הנאשם בנוכחות המתלונן עד שהגיע לסיפוק. אמנם לא הוגש תסקיר נפגע ביחס למתלונן הספציפי בו מדובר בענייננו, ואולם מטבע הדברים חשיפה לחוויות מהסוג שתואר בגיל ילדות הנושק להתבגרות, כאשר הדמות הפוגעת היא מורה, חייבת להותיר את חותמה בנפשו של המתלונן. היקף הפגיעה שנגרמה ועומקה הם אכן עניין אינדיבידואלי, ואולם עצם הפגיעה אינה יכולה מלהיות מוטלת בספק. לעיתים, השפעות המעשים הן מאוחרות ובאות לידי ביטוי בשלבי בגרות מתקדמים, על רקע יחסים בין-אישיים, הורות וכד'. כפי שהובא לעיל, ההיבטים לחומרה בענייננו מתייחסים בעיקר לפרק הזמן הממושך בו בוצעו המעשים ולטיב היחסים בין הפוגע לבין קורבנו, אף אם ניתן לתאר מעשים מיניים בעלי אופי חמור יותר, שלא התקיימו בענייננו. לצערנו, חזרנו והפנינו לא אחת, בהרכב זה, להלכות שנפסקו בבית המשפט העליון, באורח עקבי, לפיהן יש להעניש בכל חומרת הדין עברייני מין בכלל, ואלה המבצעים עבירות מין בקטינים, בפרט (ראה למשל: ע"פ 2620/93 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד מט(3) 1; ע"פ 5208/99 שורני נ' מדינת ישראל, מיום 21.9.99; ע"פ 1687/93, 1769 פלונים נ' מדינת ישראל, מיום 4.10.94; ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל, מיום 3.4.06, ורבים אחרים).

שיקול נוסף לחומרה נעוץ בעובדה, כי המעשים המיניים לא היו חד פעמיים, וכי גם בשנים 2003-2004 פגע הנאשם באופן מיני בתלמיד נוסף. לשיקול אחרון זה יש גם פן לקולא, בכך שעל אף שהנאשם לא השתחרר מנטיותיו, לא חזרה על עצמה פגיעה בתלמיד בהיקף שתואר באישום הראשון, והאישום השני מתייחס למעשים מיניים בעלי עוצמה פחותה בהרבה.

לקולא ניתן למנות שיקולים רבים שחברו בתיק זה, ובראשם העובדה כי מדובר במעשים שעיקרם נעשו לפני כתשע שנים. כאמור, לא ניתן לומר שהנאשם לא חזר על מעשיו מאז, ואולם, האישום השני, כאמור לעיל, מדבר על מעשים קלים בהרבה, לאחר תקופה ממושכת, של חמש שנים, שבה לא חזר הנאשם על מעשים דומים. בהקשר זה ניתן לקבל את טענתו של ב"כ הנאשם, כי לנוכח ההד הציבורי הגדול לו זכה עניינו של הנאשם, הרי שניתן להניח כי לו היו מתלוננים נוספים, היו אלה מגיעים למשטרה וחושפים את סיפורם. עוד יש לציין, כי נראה שחרטתו של הנאשם כנה, והוא אף ייסר עצמו בייסורי גוף ונפש עוד לפני חשיפת הפרשה. הנאשם הוא אדם כבן 50, שזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק. כאמור, הנאשם מיהר להודות וחסך את הצורך בהעדתם של שני המתלוננים בבית המשפט. ענין נוסף שיש להדגיש הוא, כי הנאשם שהה במעצר במשך 40 ימים ומאז ששוחרר, לפני כשנה, הוא נתון במעצר בית מלא בבית הוריו, באיזוק אלקטרוני, מנותק מילדיו וממשפחתו. היינו - המדובר במי שכבר "נענש" עוד לפני שנגזר דינו. עוד יש להזכיר את נכונותו של הנאשם לפצות את המתלונן העיקרי בתיק זה, הוא המתלונן הראשון, עוד לפני פנייתו של מתלונן זה למשטרה. כאמור, הנאשם שילם למתלונן סך של 100,000 ש"ח, ובכך הביא את עניינו האזרחי של המתלונן לכלל סיום, להנחת דעתו של המתלונן.

נתנו דעתנו לטענת הנאשם בדבר עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לבני משפחתו בעקבות פרסום הפרשה, ואולם בענין זה אין לנאשם להלין אלא על עצמו בלבד, שכן היה עליו לחשוב על תוצאות מעשהו, לרבות הפגיעה במשפחתו, לפני ביצוע העבירות (ראה: ע"פ 4484/05 שגב גונן נ' מדינת ישראל, מיום 8.8.06; ת"פ (י-ם) 441/04 מדינת ישראל נ' מרגני (גזר דינו של כב' השופט רביד מיום 23.11.06).

8.         נתנו את דעתנו למכלול השיקולים לחומרה ולקולא בנסיבות הענין, ואנו סבורים, כי בשים לב לצבר השיקולים לקולא בענין זה, ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ולהימנע משליחתו של הנאשם למאסר בפועל.

לבקשת הממונה על עבודות השירות, ערך שירות המבחן תסקיר בשאלת מסוכנותו של הנאשם בהיבט של ביצוע מאסר בעבודות שירות. בתסקירו, ממליץ שירות המבחן על הטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בשילוב עם טיפול במסגרת צו מבחן למשך כשנה בשירות המבחן. בתסקיר הובא נתון מעודכן בדבר קבלת טיפול תרופתי אפקטיבי על ידי  הנאשם מזה כשלושה חודשים. הנאשם התחייב להמשיך בטיפול זה ככל שיידרש. במסגרת צו המבחן ימשיך הנאשם בטיפול התרופתי וכן ישתתף בקבוצה טיפולית.

9.         על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

(א)        מאסר למשך שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות, בעזר מציון, ירושלים, בימים א' עד ה', בין השעות 08:00 עד 15:00. המפקח האחראי הוא דוד יוסף (טל' 6278747-050). הנאשם יתחיל בריצוי העונש ביום 25.12.07. הנאשם יתייצב במועד זה, בשעה 10:00, בפני המפקח על עבודות השירות במפקדת מחוז דרום, ליד כלא באר שבע (אוטובוס אגד מס' 46 מהתחנה המרכזית בבאר שבע), לצורך קליטה והצבה.